Elisa (Enzyme Linked Immunosorbent Assay) ו-CLIA (Cemiluminescent Immunoassay) הן שתיהן בדיקות מעבדה המשמשות לאיתור נוכחות ולמדוד ריכוז של חלבונים או חומרים אחרים בדם או בנוזלי הגוף. שתי השיטות מבוססות על העיקרון של בדיקת אימונו, שבה משתמשים בנוגדנים כדי לזהות ולמדוד חומר ספציפי.
אליסה היא בדיקה מבוססת ונפוצה במעבדות קליניות ומחקר. זהו בדיקה פשוטה וזולה יחסית המשתמשת בנוגדן המקושר לאנזים כדי להיקשר לחומר המטרה, ויוצר שינוי צבע גלוי שניתן למדוד. אליסה משמשת לעתים קרובות לבדיקת נוגדנים לווירוסים, חיידקים ופתוגנים אחרים, כמו גם למדידת הורמונים, חלבונים וביומולקולות אחרות.
CLIA, לעומת זאת, היא פיתוח עדכני יותר שמשתמש בכמילומינסנציה כדי לזהות ולמדוד את חומר המטרה. ב-CLIA, חומר המטרה מסומן בכימיקל תגובתי המייצר זוהר אופייני כאשר הוא יוצר אינטראקציה עם אנזים או נוגדן, אשר נמדד לאחר מכן באמצעות photodetector. CLIA הוא מבחן רגיש וספציפי ביותר, המאפשר לזהות רמות נמוכות של חומר המטרה בדגימה.
ישנם מספר הבדלים בין שני המבחנים. ראשית, אליסה בדרך כלל פחות רגישה מ-CLIA, כלומר היא עשויה שלא לזהות רמות נמוכות של חומר המטרה בדגימה. עם זאת, אליסה גמישה יותר וניתן להשתמש בה עם מגוון רחב יותר של דגימות ומטרות, בעוד ש-CLIA מתמחה יותר ודורש ריאגנטים וציוד ספציפיים.
שנית, אליסה בדרך כלל חסכונית יותר מ-CLIA, מה שהופך אותה לאפשרות נגישה יותר עבור מעבדות ומרפאות רבות. עם זאת, CLIA מועדף לעתים קרובות בגלל הרגישות והספציפיות הגבוהות שלו, שיכולות להיות חשובות ביישומים מסוימים, כגון בדיקות אבחון למחלות זיהומיות או סמנים ביולוגיים של סרטן.
לסיכום, גם אליסה וגם CLIA הן בדיקות מעבדה חשובות לאיתור ומדידה של חלבונים וחומרים אחרים בדם או בנוזלי גוף. הבחירה באיזו שיטה להשתמש תהיה תלויה ביישום הספציפי, זמינות הציוד והריאגנטים, שיקולי עלות וגורמים נוספים. לשתי השיטות יש חוזקות וחולשות, והן משתפרות ללא הרף באמצעות התקדמות בטכנולוגיה ובמחקר.